מחקרים אחרונים הצביעו על כך שחשיפה לחומר חלקיקי קטן (PM2.5, particulate matter with a diameter of 2.5 micrometers or less) עלולה להעלות את הסיכון לסרטן שד, אם כי העדויות באוכלוסיות מגוונות מבחינה גזעית ואתנית מוגבלות.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Journal of Clinical Oncology, חוקרים ביצעו אנליזה לנתונים מ-58,358 נשים מקליפורניה שנכללו במחקר העוקבה הרב-אתני (Multiethnic Cohort (MEC) Study) והיו במעקב של 19.3 שנים בממוצע (1993-2018).
באמצעות רגרסיה פרופורציונלית של קוקס, הם בחנו את הקשר בין חשיפה לחלקיקים משתנה בזמן לבין הסיכון לסרטן שד פולשני (n = 3,524 מקרים; 70% נשים אפרו-אמריקאיות ולטיניות), תוך התאמה לגורמים סוציו-דמוגרפיים ואורח חיים. כמו כן, אנליזות של תת-קבוצות בוצעו על סמך גזע, מוצא אתני, מצב קולטני הורמונים וגורמי סיכון לסרטן השד.
תוצאות המחקר הדגימו כי חשיפה לחומר חלקיקי קטן שהוערכה באמצעות נתוני לווין הייה קשורה באופן מובהק לשכיחות מוגברת של סרטן השד (יחס סיכונים ל-10 מיקרוגרם למ"ר 1.28 [רווח בר-סמך 95%: 1.08-1.51]).
יתר על כן, לא נמצאה הטרוגניות בקשר לפי גזע, מוצא אתני או מצב קולטן הורמונים. עם זאת, היסטוריה משפחתית של סרטן השד הראתה הטרוגניות בקשר (P הטרוגניות 0.046). במטא-אנליזה ששילבה את העוקבה הרב-אתנית ועשר עוקבות פרוספקטיביות אחרות, שכיחות סרטן השד היתה קשורה באופן חיובי לחשיפה לחומר חלקיקי קטן (יחס הסיכונים לעליית 10 מיקרוגרם למ"ר 1.05 [רווח בר-סמך 95%: 1.00-1.10]; P = .064).
החוקרים מסכמים כי הממצאים מקבוצה רב-אתנית נרחבת זו עם חשיפה ארוכת טווח למזהמי אוויר, יחד עם מחקרי עוקבה פרוספקטיביים שפורסמו, תומכים בחומר חלקיקי קטן מ-2.5 מיקרומטר כגורם סיכון לסרטן השד.
כיוון שלא ניתן להסביר כמחצית ממקרי סרטן השד על ידי גורמי סיכון ידועים והשכיחות ממשיכה לעלות, במיוחד במדינות בעלות הכנסה נמוכה ובינונית, התוצאות מדגישות שמניעת סרטן השד צריכה לכלול לא רק אסטרטגיות הממוקדות בהתנהגות אינדיבידואלית אלא גם מדיניות ורגולציות רחבות יותר להפחתת החשיפה לחלקיקים קטנים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות