במחקר רטרוספקטיבי שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת World Journal of Urology, בדקו החוקרים את הסיכון להתפתחות או להחמרה של סוכרת מסוג 2 (T2DM) בחולים עם סרטן ערמונית גרורתי עמיד לסירוס (mCRPC) שטופלו באבירטרון אצטט (abiraterone acetate) לעומת חולים שטופלו באנזלוטמיד (Enzalutamide).
החוקרים השתמשו ברישומי חולים ממאגרי מידע ברחבי בריטניה או אנגליה בין השנים 2015 ל-2021. הם איתרו 1,382 חולים, כאשר 826 קיבלו אנזלוטמיד ו-556 קיבלו אבירטרון אצטט. התוצא העיקרי היה התפתחות של סוכרת סוג 2 או החמרת סוכרת קיימת, באמצעות מודל Cox.
התוצא העיקרי של התפתחות או החמרה של סוכרת סוג 2 התרחש ב-6.1% מכלל החולים, 5.1% בקרב חולים שטופלו באנזלוטמיד לעומת 7.6% בקרב חולים שטופלו באבירטרון אצטט.
מבין 1,049 חולים ללא סוכרת סוג 2 בתחילת המחקר, 50 פיתחו סוכרת סוג 2 מתוכם 24 (3.9%) טופלו באנזלוטמיד ו-26 (5.9%) טופלו באבירטרון אצטט.
בקרב 333 חולים עם סוכרת סוג 2 בתחילת המחקר, 34 (10.2%) חוו החמרה במצבם, מתוכם 18 (8.3%) שטופלו באנזלוטמיד ו-16 (13.8) שטופלו באבירטרון אצטט.
לחולים שטופלו באנזלוטמיד היה מעקב חציוני ארוך יותר (445 לעומת 408 ימים) ומשך טיפול (164 לעומת 139 ימים) ארוך יותר בהשוואה לאלו שטופלו באבירטרון אצטט.
הסיכון היחסי להתפתחות או החמרה של סוכרת סוג 2 היה גבוה יותר בחולים שקיבלו אבירטרון אצטט בהשוואה לאלו שקיבלו אנזלוטמיד (HR: 1.8; 95% CI: 1.4–2.7; P=0.0101), למרות שמשך הטיפול בקבוצה שקיבלה אבירטרון אצטט היה קצר יותר.
המספר הדרוש להזיק (NNH-The number needed to harm) כדי שחולה נוסף יפתח סוכרת מסוג 2 או יחווה החמרה של הסוכרת בעקבות קבלת אבירטרון אצטט במקום מתן של אנזלוטמיד היה 40 בכלל האוכלוסיה, 50 בחולים ללא סוכרת סוג 2 בתחילת המחקר ו-18 בחולים עם סוכרת סוג 2.
החוקרים סיכמו כי חולים עם סרטן ערמונית גרורתי עמיד לסירוס המקבלים אבירטרון אצטט נוטים יותר לפתח סוכרת סוג 2 או לחוות החמרה של הסוכרת בהשוואה לאלו שמקבלים אנזלוטמיד, למרות משך הטיפול הקצר יותר. ממצא זה מצביע על כך שבחירת הטיפול בחולים עם סרטן ערמונית גרורתי עמיד לסירוס מחייבת התייחסות לסיבוכים מטבוליים, ויש צורך במחקר נוסף כדי לבסס ממצאים אלו בשלבים מוקדמים יותר של המחלה עם משך טיפול ארוך יותר.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות